לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת / יהושע סובול
"לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת
יִשְׂרָאֵל
אֲנִי שׁוֹאֵל
רָצִיתִי לָלֶכֶת אִתָּךְ
לֹא לְלַוּוֹת אוֹתָךְ
מוּבֶלֶת דְּחוּפָה וּבְהוּלָה
לְדַרְכֵּךְ הָאַחֲרוֹנָה
אַתְּ שׁוֹאֶלֶת
אִם אִכְפַּת לִי מִמֵּךְ
אִם לֹא הָיָה אִכְפַּת לִי
לֹא הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ
אֶת קוֹלֵךְ
לֹא הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ
אֶת שְׁאֵלָתֵךְ
פֹּה וָשָׁם מְבַצְבְּצִים
מִתַּחַת שְׁכָבוֹת הָאִפּוּר
שְׂרִידֵי יָפְיֵךְ שֶׁעָבַר
יָפְיֵךְ שֶׁלֹּא נִזְקָק לַשִּׁירִים
דּוֹלֵי פְּנִינִים מִמַּעֲמַקֵּי הַשָּׂפָה
קָשְׁרוּ עֲנָקִים לְהַדְרֵךְ
מַבְלִיטִים אֶת יְפִי-תָּאֳרַךְ
עַתָּה כֻּלֵּךְ נְפוּחָה
כְּבֻבַּת-מַזְמוּטִים מִתְנַפַּחַת
נְפֻחַת לְחַיִּים
תְּפוּחַת שְׂפָתַיִם
כֻּלְּךָ תְּפוּרָה מְצֻלֶּקֶת
מְתוּחַת-פָּנִים מֻשְׁתֶּלֶת
אֵבָרִים לֹא-לָךְ