#סיפורונובמבר - אוח

אוח, הסוכן החשאי חד העין, הגיע בשעה היעודה אל הבית הקטן שעל גבול היער. הוא התמקם על ענף עץ עבות, צופה בזהירות. הבית נראה שקט ושלו, אך מבעד לחלון הסלון הוא הבחין באור חיוור מהבהב. הוא התמקד, איש לבוש בבגדים כהים התגנב בין הצללים. אוח זיהה אותו, היה זה העורב, מה הוא מחפש? לפתע נדלק האור, אוח מצמץ בהפתעה, אנשים פרצו פנימה, הקיפו את העורב. אוח נתקף חרדה, העורב נלחם בהם, אך הם היו רבים מדי. הם לקחו את העורב אל מנהיגם, >>

#סיפורונובמבר - אירוניה

אנו נאספים כאן היום כדי לחלוק כבוד אחרון לאחת מגדולות נבלות העל של זמננו, אבישג ירון, אותה אתם ודאי מכירים בשם האירוניה, אותה בת בליעל מסוכנת שהצילה את חיינו פעם אחר פעם. המפלצת המרושעת, בעלת ההומור השחור והצחוק המטריד, היא זו שהושיעה אותנו מהשגיאות הטיפשיות שלנו, מההשלכות הבלתי צפויות של מעשינו, בכך שנשאה בכל אותן התוצאות בעצמה.
האירוניה מתה, אבל לא נשכח אותה, את כל הרגעים המשפילים והטעויות המביכות.
דקה דומיה לזכרה של הנבלה הגדולה ביותר שהצילה את העולם.

#סיפורונובמבר - לשון

מכל הממצאים האחרונים של תקופת הקסם הקדומה, לשון האמת היא אחד מהעוצמתיים והמוזרים ביותר. מהכתבים אודותיה ניתן להבין שהיא מונעת השמעת דבר שקר, אבל כוחה מחריד הרבה יותר - בהשמע דבר שקר, הלשון תופסת את הדובר ומטיחה אותו למציאות בה מה שאמר הוא אמת. איבדתי כך חמישה עוזרי מעבדה, ורק שלושה מתוכם הצלחתי להשיב. הם סיפרו סיפורי זוועות על המקומות אליהם הגיעו.

נאלצתי להפסיק את הניסויים, שכן עוזרי סירבו לשקר יותר, ומקפידים שרק אמת תצא מפיהם בכל עת. בכך, כנראה, השיגה לשון האמת את מטרתה.

#סיפורונובמבר - רמז

בפעם הראשונה שהשעון הקטן החל לפעול, הוא הפתיע אותי כל כך שכמעט דפקתי את כל החיים שלי בגללו.
אמא סיפרה שמצאתי את השעון בפארק כשהייתי בת ארבע, ואהבתי אותו כל כך שהיא עשתה ממנו שרשרת. בגיל 16, עם עגיל באף ושיער סגול ושעון מתכת על הצוואר, הוא פתאום התחיל לתקתק, לא סתם, תקתק ככה שהרגשתי כל נקישה הולמת בגוף. ואז שאלו אותי אם אני רוצה לבוא לקורס חובשים וכמעט נפנפתי אותם כי חשבתי שאני עוד רגע מתה, ובמזל הסכמתי. התקתוק הפסיק מיד אחרי שהחלטתי, >>

#סיפורונובמבר - חסות

הנסיך צעד אל תוך מאורת הדרקון. הוא שכב שם, ענקי ומזוויע, גופו עשוי בחציו מאותה מתכת כהה אותה אהב כל כך, אוריקלקום. החלקים שלא הפכו למתכת היו מעוותים, נמקים.

"מי אתה?" לחש הדרקון, עין המתכת שלו חורקת בארובתה, השנייה הייתה חלבית. "איפה המס שלי?!" המשיך בקול נורא יותר. הוא היה מחריד הרבה יותר מהאגדות שסיפרו עליו. לפני מאה שנים, אמרו, הוא השמיד צבא שלם, על חייליו, פרשיו ומנועי המלחמה שלו.

"שומר הממלכה הנערץ," אמר הנסיך, "אתה כרתת ברית עם סב סב סבי לשמור על ממלכתי מכל פגע, >>

#סיפורונובמבר - כדור

הוא יושב על הרצפה עם הראש בין הרגליים, וידיו מחבקות אותן. הוא נע קצת קדימה ואחורה, כבר כמה דקות. אני יושב לידו, מחכה שהוא יגיב.
"תסביר לי." הוא אומר לבסוף, תובע, לא מבקש. הוא צריך שאני אתווך לו את מה שקרה, אסביר לו למה, אגרום לזה איכשהו להיות הגיוני. הוא לא זז יותר, מחכה להסבר שאין לי. אנשים חרא לפעמים, גם קטנים, גם גדולים. אני מחבק אותו ושותק.

#סיפורונובמבר - בוץ

כשפסק הגשם, בני הדליק מדורה והכין קפה, כדי להכניס משהו חם לגוף. הקפה הזכיר במרקם את השלוליות העכורות, גם בטעם. נכנסתי חזרה למערה לבדוק מה שלום איסה. היא לא הייתה בהכרה, וקדחה מחום. הורדתי את הבד ממצחה והרטבתי אותו בשלולית קרה. תיק הגב שלי היה לידה, ריק לגמרי, אין יותר אוכל, אפילו לא מפה. יצאתי חזרה, ובני הביט בי בעיני העגל שלו, "היא בסדר, דורה?"
"היא במצב קשה," עניתי, "כדאי מאוד שהקוף הפנדחו יחזור עם עזרה בקרוב."

---

אתם יכולים להגיד "פנדחו" ילדים? תגידו "פנדחו"!

#סיפורונובמבר - רכיכה

"את! את שם!" צרח החילזון השתוי מאחורי. השפלתי את גבעולי עיני לתוך כוס הבירה.
"את לא חילזון, את חשופית שהדביקה קונכיה!"
הפנתי אליו עין אחת זהירה. הקונכיה שלו התנדנדה כשהוא זחל אלי. שקלתי אם לקחת את זה החוצה, או לכסח לו את הצורה בתוך הבר.
"סליל, תעזוב אותו." אמר קול לידי.
עוד קולות הצטרפו, "תרגע, סליל!" "שתית יותר מידי, אתה מבייש את עצמך!"
הקונכיה של סליל נחבטה בבר לידי. הוא נאנח. "באמת שתיתי יותר מידי, והיה לי יום רע. אני מצטער."
"זה בסדר." אמרתי, למרות שזה לא היה.

#סיפורונובמבר - פרק

המנתח הטוב ביותר בעולם סיים לחבר את הידיים הקיברנטיות לפרק, וכעת נאלץ לעמוד בפני האתגר הגדול ביותר בחייו, וזה היה בגלל טעות שלו.
האיש הגיע אליו לאחר שהציל כלבלב חום ומדובלל מתאונה מזוויעה במפעל לייצור מסורי דיסק. הוא איבד את שתי ידיו מעט לאחר מכן, כשניסה להחזיק דלת של מעלית.
"אני מבטיח לך, אני אשחזר את הידיים שלך," אמר המנתח בהתרגשות. "הן יהיו אפילו טובות יותר."
"דוקטור," שאל האיש, "האם אוכל לנגן במצילתיים?
‏>>

#סיפורונובמבר - עלה

"עלה, גיבור הממלכה!" אמר האיש בקסדה הגדולה, והצביע על הכרכרה.
הבטתי בידי החדשות, היישר מיוצר הדמויות, ואז על הכרכרה. בפעם הקודמת שעליתי עליה, ונלקחתי למסע ארוך, מלא חברים חדשים, תהפוכות, אהבה גדולה, בגידות, וניצחון ששינה את העולם. חשבתי הרבה, מה הייתי עושה אחרת, אולי בוחר צד אחר במלחמה, אולי הרפתקה רומנטית אחרת.
"קדימה כבר, עלה!" האיש הכריז.
הסתובבתי על עקבי ורצתי אל היער הסמוך. יש שם מערה שמוליכה לכפר קטן בהרים.
‏>>

#סיפורונובמבר - מסמר

האור החד מהמנורה החשופה דקר בעיניו של פיני, הנעץ הפרטי. הוא ניתר בנקישות סביב המסמר הקטן והחלוד שהיה תקוע בכיסא מולו, רועד.
"אתה חושב שאתה חכם, אה?" אמר פיני למסמר, קולו מלא בלעג. "הכי חד בקופסא. אבל אני שלפתי אותך מהחור שלך."
כל בורג, סיכה ונעץ בעיר סיפרו את אותו הסיפור. סיפור של קנאה, של תחרות, של מלחמה על כל סדק. הייתה תקופה בה פיני האמין שהאמת יכולה לנקב את העולם, אבל הוא נתקע כבר יותר מדי פעמים בשעם הזה. הוא כבר עקום, כמו כולם.
‏>>

#סיפורונובמבר - אחות

מצאתי בבוקר צדף גדול בחוף, חום-זהוב. העברתי את אצבעי על קפליו, ונזכרתי איך כילדות היינו אוספות צדפים בחוף הים, ימים של חופש ורוח ושמש. פתאום התגעגעתי כל כך, כאחוזת דיבוק, החלפתי בגדים ונסעתי אל השכונה שלה. ברגע שיצאתי מהמכונית הרגשתי זרה, דחוייה, נחותה. זיכרונות החוף והשמש קפאו בתוכי, וחשבתי לברוח, אבל כבר הייתי מול הבית שלה. זו הייתה השעה שבה היא יוצאת, אני רק צריכה לחכות כאן לרגע, רק עוד רגע. השניות מרטו את עצבי, כל המילים שרציתי להגיד נשמעו לי עכשיו מוזרות, לא מובנות. >>

#סיפורונובמבר - קול

הקול קרא, "לנדוד, לנדוד", אבל האוהל שלי היה נטוע עמוק מדי. הרוחות ליטפו אותי, שרקו כמו חלילים בואדיות שהצהיבו בלהט השמש, ואני סגרתי את הג'קט ושתיתי קפה מכוס חד פעמית. "אתה נווד" לחש המדבר, אבל הוא טעה, אני רק עוד אידיוט עם רכב פנאי-שטח.

#סיפורונובמבר - עסקה

העסקה היא פשוטה, כל מה שצריך זה להתעלם. להתעלם מגזל ופשע, זה למטרה טובה. להתעלם מכאב ומצוקה, זה אנשים אחרים, זה לא חשוב. להתעלם מההפרעות הקטנות לחיים, התפרים הגסים שדרכם אפשר לראות דרך מסך ההתעלמות. זה הכל רעש וצלצולים. אם נתעלם עוד קצת, זה יחלוף מעצמו, ונוכל להגיד שאנחנו בסדר.

#סיפורונובמבר - אלחוט

ברגע שאתה מבחין בזה, אי אפשר לא לראות את זה יותר. כל אותן תקלות אקראיות, בחירות מוזרות, זה הכל מחובר. הרמקול החכם שמנגן שיר קצבי, מכונת הקפה ששמה קצת יותר קפאין, וארון הבגדים שמציע תלבושת ספורטיבית, כאילו לא קשורים. הבדיקות השגרתיות שמריצה האסלה, הטלוויזיה שמציעה סרט על אכילה בריאה, מדפסת המזון שבמקרה נגמר לה המלח והשמן, רק צירופי מקרים. הטלפון משלים לי את מספר הטלפון של אמא גם כשהוא לא קשור, האוטו עושה קיצור דרך ברחוב של ההורים, לא, זה לא סתם. >>

#סיפורונובמבר - רחיפה

בהתחלה אנשים מתלהבים, "אתה יכול לעוף?! זה אחד המגניבים!" אבל אז אני מתקן אותם, לא לעוף, לרחף. חצי מטר מעל הקרקע, קצת יותר לאט מהליכה. זהו. אז מגיעה ההבנה, ולפעמים אדישות, לפעמים אפילו רחמים. אבל מבחינתי זה יותר טוב. כל אלו שטסים כמו סילון, מושכים אש, נשרפים באטמוספירה. אני אוהב את זה ככה, לרחף מתחת לרדאר. לאט ובטוח, שקט וקטלני.

#סיפורונובמבר - מרקם

הוא התגנב אל טירת הפיות דרך מנהרה צרה שהוליכה למזווה. השמועות סיפרו שיש בה אוצרות אדירים, חפצי קסם רבי עוצמה, ומגילות סוד עתיקות. הוא פתח את הדלת אל המטבח, ומיד היכו בו ריחות התבשילים, חמים, מתובלים, עשירים. הוא התגנב בשקט, משתדל לחשוב רק על האוצרות, אך נעצר ליד סיר מרק מהביל, הריח היה משכר כמו יין, ורוק נזל על סנטרו. בטנו המתה ונפשו כמהה, הוא לא הצליח לחשוב על דבר פרט לאותו מרק, לטעמו, לניחוח המגרה.
‏>>

#סיפורונובמבר 13 #ציר חלוד

הבעייה העיקרית שלך היא חוסר השינה
תמיד נדמה שאם תוכל רק להשלים כמה שנים
אתה מורעל דיאטת מדיה של פאשיסטים כה שנונים
לא פלא שהומרת לסמכותנות של בריונים

היה לך פעם מוח, הוא מעלה אבק
ציר חלוד! בורג שחוק!
חוסר שימוש, בלתי מתוחזק
ציר חלוד! בורג שחוק!

#סיפורונובמבר - ציר

הוא שלח יד וכאילו תפס משהו באוויר, ואז משך, וראיתי את המציאות עצמה זזה, כמו מראה שמסתובת על ציר. מאחוריה היה חשוך, אבל כשהעיניים שלי התרגלו, ראיתי מסדרון מאובק, היו שם ארגזי קרטון מתפרקים, כמה קרשים, ואופניים חלודים.
"בפעם הראשונה עשיתי את זה בטעות," הוא אמר, "התכוונתי לפתוח את הדלת לשירותים בבורגר, אבל לא הסתכלתי, ופתאום הייתי בחדרים האחוריים. לקח לי שעה למצוא דלת חזרה, ויצאתי בצד השני של העיר."
‏>>

"אני טוואית התהלוכה", היא אמרה.
"אה?"
"זה השם שאתם, בני האדם, הענקתם לדמות בה התגשמנו בעולמכם".
"נע-נעים מאוד", גמגמתי במבוכה.
"ועכשיו אנחנו עוזבים. הפכתם את עולמכם למקום בו קשה עד בלתי אפשרי לנו בדמותנו זו לחיות בו".
"אה", אמרתי מחוסר מילים אחרות לבטא את התחושות שפיעמו בי למשמע בשורה זו. רק עכשיו הופיעה אצלי בחלום וכבר עוזבת, חשבתי לעצמי.
"זה כל מה שיש לך להגיד?" נימת תוכחה נשמעה בקולה. "שום התנצלות?"
"וכי מה יכולתי לעשות?" ניסיתי להתגונן.
"לכתוב על זה", אמרה.
ונעלמה.
אז כתבתי.
#סיפורונובמבר