דוגמה עד כמה לוח השנה המודרני גרוע ומסורבל. אני צריך להעביר שכ"ד כל חודש, כך שהכסף יגיע עד הראשון בחודש. אז אני מפעיל העברה קבועה של הסכום מחשבון הבנק שלי, שייצא ביום קבוע בחודש, ויגיע לבעלי הבית תוך שלושה ימי עסקים. אז באיזה יום בחודש לבחור?

קחו בחשבון שחודש יכול להיות בן 28, 29, 30, או 31 יום; ושהימים האחרונים שלו יכולים להכיל שני ימי סופ"ש שאינם ימי עסקים, או רק יום אחד, או בכלל לא. זה יוצא הפרש של שישה ימים! אני משלם שכ"ד שבוע מראש רק כדי להימנע מחוסר עקביות של לוח השנה. You had one job.

וואי, אני כל כך לא מסכים עם יוענה השבוע

החלטתי לעשות את הדבר הבוגר והשקול והאחראי וללכת על הטכנולוגיה המגניבה. בהצלחה לכולנו.

האם להשתמש בטכנולוגיה מגניבה שתיתן ללקוחות את מה מהם צריכים בצורה רוחבית וגנרית אבל להסתכן שבעיות אינטגרציה והתאמות יעכבו את הפרויקט, או לתקן את הקוד במלא מקומות אחד-אחד ולהסתכן שהסתבכויות בבדיקות יעכבו את הפרויקט? אלה הם חיי.

הדילמה עד כמה להתערב/לעזור לבייביסיטר כשהילדים בוכים או רבים

התרגיל המחשבתי הרגיל: איך היו מגיבים אם הרב הראשי היה אוסר על קבורת אביו על המעגן במקום על של אימו? לדעתי זה היה מתקבל הרבה יותר בזעזוע (כי מניחים כמובן מאליו שהוא אדם עצמאי), אבל מצד שני גם היו שואלים יותר שאלות על מה היה החלק שלו בפרשה והאם ניסה להשפיע על הבן שלו (מאותן סיבות).

אולי היה חכם בנקודה הזאת להעלים את כל המוצצים מהבית כדי שלפחות לא נחזור אחורה, אבל, כמובן, אם הייתי יודע איפה הם, לא הייתי מגיע לנקודה הזאת מלכתחילה.

כמו כן אנחנו בעיצומה של גמילה לא-מתוכננת ממוצצים

מבסוט שלפחות אין תיקון לחוקה לגבי דאיפיקציה

דבר חשוב לזכור כשמנסים להעריך את מידת העייפות של הילדים היא להתעלם אקטיבית ממידת העייפות שלך-עצמך, במיוחד אם היא ניכרת, כי זה באבוה משפיע ומקבלים תוצאות שגויות.

עוד לא התחילה לי האופוריה של הלבד. בפעמים הקודמות זה לקח בערך יום. אולי זה עובד אחרת בגלל הבייביסיטר.

היום לעומת זאת, התחלתי להתארגן ליציאה רק ב-12, עד אז זה היה הכול התמודדות עם תאונות ובלת"מים (אל תשאלו). הריכוז של כל הארועים לבוקר אחד היה אמנם באמת חריג, אבל זה הרי העניין, שעם הורה אחד אין שום יתירות.

נתקלתי בפייסבוק במישהו שהיה איתי בצבא ושדי סימפטתי, אז דיברנו קצת. איזו שיחה של חוסר תוחלת. אין מה לומר, אין מה לתקשר, אין מה לשאול. "מה קורה עם ההוא, איך קראו לו, לא זוכר" שלוש-ארבע פעמים, וזהו.

תראו איך המרוץ בפריימריס מתמקד כמעט אך ורק ב"מי יוכלו לנצח במיד-ווסט (ולמה)", ורק כי המיד-ווסט כנראה לשון המאזניים בבחירות הקרובות. וככה זה תמיד. זה העיוות האמיתי של שיטת חבר האלקטורים, לא הבונוס למדינות הקטנות. במקום לדבר על אמריקה, מדברים על תמרוני קמפיין ואריתמטיקה אלקטורלית.

לפני כמה שנים התעניינתי בפרטי התאונה, ועכשיו ריפרשתי את זכרוני שוב בוויקיפדיה, ותשמעו, כל התיאורים *הטכניים* שלהם מדויקים ומלאים לחלוטין. עד הפרט ההזוי האחרון, כולל המקומות שהם מדברים על תוצאים של מכניקת הקוואנטים. רק על ההסבר הנהיר במשפט מגיע להם אוסקר.

כמו כן סיימנו לראות "צ'רנוביל" וזה מעולה ומחריד בדיוק כמו שאמרתם

עוד
Toootim

Toootim is for toootin'
(Main instance language is Hebrew)
מצטרפות/ים חדשות למסטודון מוזמנות בחום לעיין במדריך "ברוכות הבאות למסטודון".