טיפלה מורבידי, גועל ותיעוב ביום העצמאות
אני גדול פי 2 מכשהיינו כשמצאתי את י.צ. ירוי בראשו, מעשה ידיו. הוא לא היחיד שהלך לי בסדיר ואני נזכר בו כל הזמן, והוא גם היחיד בינם שלא הייתי קרוב אליו. המוות של כולם היה מיותר, כי כולם מתו בגלל האינתיפאדה ובשטחים, אבל שלו היה הכי מיותר. שלו הכי כואב. לא בפעולה צבאית ולא תו"כ שהאמין במה שהוא עושה. הקצינים שכנעו אותו להישאר למרות שהקב"ן חשב שהוא צריך ללכת אבל נתן את האופציה להישאר. למה הם שכנעו אותו ? למה הם לחצו עליו ?
>ישכח ישראל, ישכח ישראל את אלו שהרג ברשלנות, במחדל, ובערלות לב, ישכח ישראל את אלו שהותיר מאחור, ישכח ישראל את אלו שמותם עלול לגרום לנו להרגיש ולשנות.
ישכח ישראל, מותם ציווה לנו את השתקתו.
גם השנה יהיו נאומים מלאי פאתוס, על ההוא שקפץ על רימון וההוא שחטף כדור כשהציל את המחלקה.
הם תמיד צעירים וחזקים וגיבורים, כל כך גיבורים.
והמוות שלהם, כמו כוח טבע בלתי נמנע, משהו שלא יכולנו לעשות כלום לגביו ונשאר רק להעריץ את ההקרבה שנתנו עבורנו.
יזכור ישראל את גיבוריו, שמזכירים לנו גבורה. לא את חברינו שדפקו כדור בשירותים מייאוש וקושי, לא אלו שנפלו מצלע הר כי המפקד ניסה להוכיח משהו, לא אלו שמתו כי לא נתנו להם לראות רופא.
לא את אלו שנותרו בחיים, הנכים בגופם ללא גפיים, בחושים פגומים ופגועים בנפשם>
מראיין שואל את יו"ר העמותה "יש שאומרים שלא הייתן מגיבות למעשים האלו בשוויון נפש אם זה היה גבר פוגע".
פאוזה.
"אני לא בטוחה שזה לגמרי נכון".
איך אפשר לפשל בתשובה הזאת?!
הוא נתן לך אחת קלה חינם!
ההוא מטוויטר