לעקוב
בשוודיה, ילדי פליטים נכנסים למעין "תרדמת עצמית". מעין צורת התמודדות, או יותר נכון כניעה, בעקבות אי-קבלת המדינה את מעמדם ומשפחתם כמבקשי מקלט. חודשים ילדים שוכבים כנועים לחלוטין, לא מגיבים ולא זזים כאשר הם לכאורה פיזית בסדר. הם איבדו את הרצון לחיות, מספרים מומחים.
זו תופעה שהביטוי שלה ייחודי לשוודיה, אך מקבלת צורות ביטוי שונות בתקופות ובתרבויות שונות, כאשר המפורסמת הם "ההיסטריה" של נשים אירופאיות במאה ה-19.
הילדים לאט לאט בסוף מתעוררים אחרי ששוודיה מכירה מספקת תושבות.
זה מחריד אותי, ומצטרף לשורה של מחקרים אנתרופולוגיים שמראים כיצד אנשים נאלצים להפוך את גופם לאובייקט סובל ולהיות חולים כדי לקהל הכרה מצד המדינה. אם אלו פליטים שמדביקים עצמם באיידס כדי לקבל מעמד חוקי( ראו Miriam Ticktin) , או כמו במקרה הזה ילדי פליטים שפשוט נכנעים וסובלים.